חברת שבח בית שמש בע"מ נ' חברת קסטי פוד ואח'

החלטה

זוהי בקשה לביטול פסיקתא שניתנה נגד המבקש, הוא המשיב 4 בפסיקתא והנתבע 3 בכתב התביעה שהוגש. הצדדים בהחלטה זו מופיעים כפי שהופיעו בבקשה למתן הפסיקתא.

ביום 29.11.09 הוגשה בקשה למתן פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים בתיק זה. ביום 3.12.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. ביום 5.5.10 הגישה המבקשת בקשה למתן פסיקתא נגד המשיבים, בטענה שהסכם הפשרה אינו מקויים על ידי המשיבים ויש צורך לאכפו. באותו יום נחתמה פסיקתא בנוסח המבוקש על ידי המבקש. בבקשה שבפני טוען המבקש כי יש לבטל את הפסיקתא מיום 5.5.10. בין היתר טוען המבקש כי קיים מעשה בית דין לגבי הסכסוך בין הצדדים וכי הפסיקתא שניתנה מהווה הכרעה שניה באותה מחלוקת. עוד טוען הוא כי הסכם הפשרה המקורי לא התייחס למבקש ולמשיבים נוספים בבקשה למתן הפסיקתא, כי אם למשיבה 1 בלבד, ועל כן הבקשה למתן פסיקתא מהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט, ונגועה בחוסר תום לב, עשיית עושר שלא במשפט ועיוות דין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את הפסיקתא שניתנה, מנימוקים אלו:

הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 3.12.09 כלל שני צדדים בלבד, המבקשת והמשיב 1 (להלן: המשיבה). בגוף הסכם הפשרה נכתב כי ההסכם נועד לסילוק מלא של המחלוקות הקיימות בין כל הצדדים, כולל הצדדים הנוספים להליך המשפטי. מכאן שהשמטת יתר בעלי הדין מכותרת ההסכם לא היתה השמטה מקרית בהיסח הדעת, אלא חלק מהסכם הפשרה בין הצדדים. זאת ועוד: גם החלק האופרטיבי, החיובים שנקבעו בהסכם הפשרה, שכללו פינוי נכס והסדר תשלומים כספי, התייחסו למשיבה 1 בלבד תוך נקיבת שמה המפורש, חברת קסטי פוד. ההסכם לא כלל חיובים אופרטיביים כלפי יתר הנתבעים בתיק. החתימות על הסכם הפשרה היו אף הן חתימות של המבקשת והמשיבה 1 בלבד.

בבקשה שהוגשה למתן פסיקתא נרשמו כמשיבים שני הנתבעים הנוספים בכתב התביעה, ואף משיב נוסף, המשיב 3. בסעיף 1 לבקשה למתן פסיקתא נאמר כי בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים בתיק הנ"ל, אשר צורף לבקשה. זאת מבלי לציין כי ההסכם התייחס למשיבה 1 בלבד. בהמשך הבקשה נטען כי המשיבים לא מילאו אחר הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, גם זאת, מבלי לציין שפסק הדין אינו מתייחס ואינו מטיל חיובים על כל המשיבים. גם נוסח הפסיקתא שנחתמה התייחס לכלל המשיבים בבקשה.

תקנה 198 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 דנה במתן פסיקתא, וקובעת כי "על סמך החלטה שניתנה מותר לערוך פסיקתא, שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון, וצו בדבר הוצאות משפט...". הפסיקתא היא, איפוא, נגזרת של פסק דין או החלטה אחרת שניתנו, ועליה לתת ביטוי לחלק האופרטיבי של פסק הדין או החלטה האחרת. הפסיקתא אינה הכרעה משפטית העומדת בפני עצמה.

הבקשה למתן פסיקתא שהוגשה על ידי המבקשת אינה בקשה למתן פסיקתא, ונוסח הפסיקתא שהוצע ואף נחתם בפועל אינו פסיקתא. זוהי למעשה הכרעה שיפוטית חדשה העומדת בפני עצמה, שכן הצדדים שצורפו לה אינם הצדדים שנכללו בפסק הדין המקורי, ומכאן שגם הסעד שניתן אינו זהה לסעד שניתן בפסק הדין המקורי. הדברים אמורים במיוחד בהתייחס למשיבים 1-3, שפסק הדין המקורי לא התייחס אליהם כלל ולא הטיל עליהם חיוב כלשהו, ואילו הפסיקתא מטילה עליהם חיובים, הן חיוב בעין לפינוי נכס והן חיוב כספי.

מהאמור לעיל עולה כי בחתימת הפסיקתא לא היתה כוונה למתן פסק דין חדש העומד בפני עצמו, ולא היתה אף סמכות למתן פסק דין כזה. על כן הפסיקתא מיום 5.5.10 בטלה ואין מקום לדון לגופו של עניין בטענות המבקשת בדבר הפרת הסכם הפשרה בין הצדדים.

אולם לבקשה לביטול הפסיקתא ולתוצאותיה פן נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו, והוא הצגת המידע הבלתי מבוסס, הגובל בהטעיה של ממש, כלפי בית המשפט. לעורך דין חובת נאמנות כלפי בית המשפט, והגשת בקשה שיש בה עובדות מטעות מהווה הפרה ברורה של חובה זו. ב"כ המבקשת טענה כי העובדה שבהסכם הפשרה נאמר שהוא מביא לסיום את המחלוקות בין כל הצדדים להליך המשפטי מעידה על כך שההסכם מתייחס לכל המשיבים. כאמור, אני סבורה שניסוח זה מביא למסקנה הפוכה דווקא, שכן הוא מעיד על כוונה מפורשת שלא להטיל חיובים על יתר הצדדים להליך. מכל מקום, גם אם סברה ב"כ המבקשים כי הצדק איתה, יכולה היתה להגיש בקשה להבהרה, לתיקון או בקשה אחרת כלשהי. הגשת הבקשה למתן פסיקתא, כשהפסיקתא המבוקשת כוללת פרשנות יצירתית ושנויה במחלוקת של תוכן פסק הדין המקורי, מהווה הפרה חמורה של חובת הנאמנות של עו"ד כלפי בית המשפט.

לאור כל האמור אני מקבלת את הבקשה ומבטלת את הפסיקתא מיום 5.5.10. המבקשת תישא בהוצאות המשיב 4, שיעמדו בנסיבות העניין על סכום של 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ד אדר א תשע"א, 28 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: